טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הניח סיב בתוך המזרק – תמר מצוי
"בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם, מהו? מין בשאינו מינו חוצץ, או אינו חוצץ? כיון דמחלחל - לא חייץ, או דילמא לא שנא?" (יומא, נח ע"א).
פירוש: ועוד שאלה בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] רָמִי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא, באותם נושאים: הִנִּיחַ סִיב ספוגי הגדל סביב הדקל בְּתוֹךְ הַמִּזְרָק, וְקִבֵּל בּוֹ דרך הסיב אֶת הַדָּם, באופן שהדם מחלחל דרכו לתוך המזרק, מַהוּ? האם נאמר כי מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ חוֹצֵץ ולכן אין זו קבלה, אוֹ שמא אֵינוֹ חוֹצֵץ והטעם כֵּיוָן שהדם מְחַלְחֵל דרכו לָא חָיֵיץ [אינו חוצץ], אוֹ דִּילְמָא לָא שְׁנָא [שמא אינו שונה], שכיון שיש דבר נוסף בכלי הרי הוא נחשב כחציצה, גם אם הדם עדיין מחלחל דרכו? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
שם נרדף לסיב במקורות: נברא, חבלי דצורי, צבותא
נושא מרכזי: מעמדם של סיבי הדקל לעניין חציצה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
ה"סיב" או "נברא" בארמית מוזכר פעמים רבות בתלמוד כחלק אינטגרלי ממבנה הדקל ולכן נחשב כמין לולב: "... סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא וכו'" (סוכה, לז ע"א). הכוונה כנראה לרשת סיבים חזקים המכסים את בסיסי כפות התמרים (תמונות 1-2) וניתן היה להשתמש בו למטרות שונות שאותן אתאר להלן ב"הרחבה". אחד מהשימושים האפשריים היה כמעטפת בדומה לאופן שבו עוטפים אתרוגים בסיבי פשתן על מנת להגן עליהם. הגמרא דנה בכמה שאלות הלכתיות הנובעות מחציצה הנגרמת כתוצאה משימוש בסיב. במבט שטחי שאלות אלו נראות זהות אך בעיון נוסף ניתן למצוא ביניהן הבדלים מהותיים המובילים למסקנות שונות:
בסוגייתנו למדנו: "הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם, מהו? מין בשאינו מינו חוצץ, או אינו חוצץ? כיון דמחלחל לא חייץ, או דילמא לא שנא"? מפרש רש"י: "סיב - הגדל סביב הדקל, ונכרך עליו סביב כמין לולבין בגפנים, והוא רך וסופג את הדם, והדם יוצא מכל עבריו, ואינו חוצץ כל כך, מי הויא כי האי גוונא חציצה, או לא?". הרמב"ם (פסולי המוקדשין, פ"א הל' כ"א) פירש את הפועל "דמחלחל" באופן מעט שונה אך כנראה כוונת דבריו זהה:
"נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר, מין במינו אינו חוצץ, הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר, מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה. אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה".
לפירוש רש"י הסיב סופג ואילו לרמב"ם הוא חלול אך בין כך ובין כך אין הוא מהווה מחסום למעבר הדם הנוזלי. מכאן מסיק הרמב"ם שסיב איננו חוצץ נוזלים אך מהווה חציצה עבור חומרים יבשים כדוגמת המנחות. הסבר אחר למשמעות "דמחלחל" מובא על ידי הרש"ש ולפחות לכאורה נראה שלפירוש זה סיב אינו מהווה חציצה גם עבור מנחות:
"... יל"פ דמחלחל היינו שיש חללים בין סיב לסיב ודרך החללים נוגע הדם בכלי ולכן כולו כשר כיון שהוא מחובר יחד. כמו כשמקבל כדרכו אינו נוגע בכלי רק מה שבתחתית וסביבי הדפנות ואפ"ה כולו כשר וכו'".
בניגוד לפירושי רש"י והרמב"ם המתייחסים למבנה הסיב עצמו הרי שלרש"ש מגע הדם עם המזרק מתרחש ברווחים בין הסיבים. לא מן הנמנע שלרווחים אלו יחדרו לא רק נוזלים אלא גם סולת מנחה משום שטחינתה עדינה ואם כן גם קמיצת מנחה לא תהייה פסולה מתוך סיב המונח בכלי.
לגבי מצוות אכילת מצה פוסק רבא (פסחים, קטו ע"ב) באופן מוחלט שהסיב מהווה חציצה: "אמר רבא: בלע מצה יצא, בלע מרור לא יצא. בלע מצה ומרור ידי מצה יצא, ידי מרור לא יצא. כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא". מפרש רש"י: "כרכן - שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא, שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה". מוסיף הרשב"ם: "... שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי". קיום מצוות מרור תלויה בחוש הטעם ואילו מצוות מצה תלויה בבליעתו דרך פיו. במצה לא קיים הספק אותו פגשנו לגבי קבלת דם במזרק העטוף בסיב משום שהיא גוש מוצק שאינו מחלחל.
בניגוד למצוות מצה הרי שלגבי קדושת בכור רבא הסתפק: "בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו מהו?" (חולין, ע ע"א). ספקו היה האם פתח הרחם מקדש בכור היוצא דרכו גם אם כרכו את העובר בסיב בעודו ברחם וכך הוציאוהו. האם לאור כך שנולד ללא מגע ישיר עם פתח הרחם אין הוא קדוש? לאור שיטתו של רבא לגבי מצוות מצה בה קבע שסיב מהווה חציצה ברור שספקו איננו האם הוא חוצץ אלא מהו הגורם לקדושת בכור? עצם המעבר דרך הרחם או המגע הישיר איתו.
נוכל לסכם שלפנינו 3 סוגיות שמכולן משתמע שסיב מהווה חציצה אלא אם כן מדובר בחומר נוזלי הנספג או חודר דרכו. נעיר שעל פי שיטת המאירי בסוגיה בפסחים אין היא קשורה לענייננו ואינה עוסקת בחציצה על ידי סיב אלא על ידי מרור:
"... בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא שאין כאן ביטול אחר שלא לעס המרור ואי אפשר שלא נגע ממשהו של מצה בפיו שאין הכריכה מונעת בכך מפני שאינה קיימת ומתפרקת, אבל ידי מרור לא יצא. כרכן בסיב של דקל הראוי לאכילה ר"ל שכרך המצה בתוך המרור וקשרן בסיב שלא תתפרק עד שנמצא כשנבלעו שניהם שלא נגע ממש המצה בפיו אף ידי מצה לא יצא וכו'".
 |
|
 |
|
תמונה 1. |
|
תמונה 2. |
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 121).
עיון נוסף על ה"סיב" (נברא"):
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
