טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

מילת - נברא בר קורא - תמר מצוי

 

"ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות, ואכלי מילת - נברא בר קורא" (שבת, ל ע"ב).

פירוש: ותו [ועוד]: יתיב [היה יושב] רבן גמליאל וקא דריש [והיה דורש]: עתידה ארץ ישראל לעתיד לבוא שתוציא גלוסקאות (עוגות) וכלי מילת (צמר מובחר) מוכנים שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר: והלא כבר נאמר "אין כל חדש תחת השמש". אמר ליה [לו] רבן גמליאל: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה. נפק אחוי ליה [יצא והראה לו] כמיהין ופטריות היוצאים גמורים מהאדמה במשך לילה אחד, ויש להם תבנית של ככרות לחם. ולגבי כלי מילת הראה לו נברא בר קורא [לבוש ענף הדקל], שכשהוא צעיר יוצא הוא עטוף בכעין רשת דקה באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 
 

שם עברי: תמר מצוי         שם באנגלית: Date Palm          שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מהו נברא ומדוע נקרא "בר קורא"?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

 

גזע התמר או הקורה(1) הוא מבנה גלילי אנכי בקוטר קבוע בכל גובהו ועשוי להגיע לגובה של 30 מ'. אזור ההתארכות בקצהו העליון בנוי מתאים עובריים ונקרא בלשון חכמים "קור" ובעברית בת ימינו "לב הדקל" (ראו עוד במאמר "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא" (ברכות, לו ע"א)). הגזע מכוסה בבסיסי העלים הישנים שנקצצו ובמעטה של סבך סיבים (fibrillum) המקיף אותם (תמונות 1-3). מעטה זה הוא "אריג" טבעי השזור מצרורות סיבים (fiber bundles) מצטלבים בקוטר שונה (תמונה 5). ה – fibrillum נוצר מהתפרקות נדן העלה ומקיף את פטוטרת העלים הישנים. ה - fibrillum מגן על הקור מבעלי חיים צמחוניים ומפחית את איבוד המים. בנוסף לכך חללי האוויר בין הסיבים מעניקים לקור בידוד תרמי. בלשון חז"ל נקראו סיבים אלו בשם "סיב" ובארמית נברא ושימשו למטרות רבות (ראו במאמר "השקה בסיב, מהו" (סוטה, יח ע"א)). חוקרים בני זמננו שחקרו באופן מפורט את הסיבים הציעו שימושים שלא היו ידועים בעת העתיקה כמו תוספת לחיזוק חומרים מורכבים, אמצעי בידוד(2) והפיכתם לסוכר אינוורטי(3).

הנדן הוא מבנה הנמצא בבסיס פטוטרת העלה ברוב המינים בקבוצת החד-פסיגיים ומקיף אותה באופן חלקי או מלא (ראו למשל מבנה נדן בדגניים (תמונה 2)). בדקליים הנדן מקיף לגמרי את הגבעול משלב מוקדם בהתפתחות, כאשר קוטר רקמת הנבט (primordium) הוא רק 1 מ"מ. נדן הדקליים מגוון מאד בצורתו והוא עשוי להיות סיבי, גילדני או עצי כאשר חלקים שונים עשויים להיות בעלי מרקם שונה. בבסיס כפת התמרים נמצא נדן המורכב מרקמה לבנה המסתעפת על ידי צרורות צינורות וסקולריים (צינורות הובלה) ומקיפה את הגזע. כאשר כפת התמרים גדלה כלפי מעלה רקמת החיבור מתפרקת ונעלמת ונותרים צרורות הסיבים היבשים שבשלב זה צבעם צהבהב (תמונה 1). צרורות אלו יוצרים רצועה של סיבים קשים המחוברת לצידי צירי העלים ועוטפת את הגזע (תמונה 3). זני התמרים שונים בגובה אליו מגיעים הסיבים בלולבים הסגורים, במרקם הסיבים ובמידה מסויימת גם בצבעם.

פירוש הערוך (ערך "נבר") עולה בקנה אחד עם הידוע לנו מהתיאור הבוטני:

"בגמרא דפרק במה מדליקין כלי מילת נברא בר קורא. פירוש: דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשוורים. למעלה מהן כל נברא שקרוב ללבו של דקל מתעלה יותר מחברו עד שמגיע לקורא כדאמרינן קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקירא משום הכי קרו ליה בר קורא ודומיה דיליה כלי מילת זה פי' בתשובות בסוף גמרא דפרק א"ר עקיבה מניין ומשתכחא בדיקלה דחד נברא בפרק כיצד ממעברין בגמרא אין מודדין מאי נרגילא אמר ר' יעקב דיקלא דחד נברא יש מפרשים דקל שאין לו אלא ענף אחד בפרק אלו טריפות ננברא חיישינן פירש ר"ח ז"ל עיקר הדקל".

באופן דומה מפרש גם רש"י (שבת, ל ע"ב): "נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך, קור - ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה, קודם שיתקשה קרוי קור".

הערוך הסביר שמקור השם "נברא בר קורא" שניתן לסיבי הדקל הוא בכך שהם מיוצרים על ידי הקור: "ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקירא משום הכי קרו ליה בר קורא". ייתכן וההשוואה ל"קירא" איננה רק בגלל המרקם הרך אלא גם בגלל הגוון הצהוב של הסיבים הצעירים (תמונה 1). ההשוואה שערך רבן גמליאל בין "נברא" ו"כלי מילת" מחייבת זיהוי ברור לאריגים אלו. הערוך (ערך "מל") מפרש שהכוונה לאריגי צמר עדינים. כאשר אנו בוחנים את סיבי הנדן בחלקם העליון הבולט מסביב לבסיסי העלים (תמונה 3) קשה לראות בהם דמיון לאריגים עדינים. רק כאשר שולפים את חלקם התחתון השקוע עמוק בין בסיס העלה והגזע (תמונה 4) ניתן לראות מבנה של אריג וכמו שכתב הערוך: "דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו (כפות תמרים) בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב וכו'". בתמונה 5 ניתן לראות את מבנה ה"שתי וערב" כלומר חוטי אורך ורוחב. ייתכן וזו גם כוונת רש"י בביטוי "כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל".

בפירושי רש"י בסוגיות אחרות אנו מוצאים תיאורים נוספים של הסיב: במסכת שבת (עח ע"ב) פירש: "סיב - ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה". בחולין (נא ע"ב) נאמר: "... דקתא חיישינן, דקדקתא לא חיישינן, נברא חיישינן; תימחתא לא חיישינן וכו'"(4). מפרש שם רש"י: "נברא - סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה". בחולין (ע ע"א) מפרש רש"י: "כרכו בסיב - שגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים". ד"ר מ. קטן (5)גורס במקום שני הלעזים שבהם השתמש רש"י בפירושו לחולין, וידיל"א (wedile) ומפרש "קנוקנת". כוונת רש"י לומר שהסיבים עוטפים ונכרכים סביב גזע הדקל בדומה לקנוקנות הגפן הנכרכים סביבה. סיבים אלו הולכים ומתקשים ככל שכפות התמרים (חרות) הולכים ומתבגרים. בתמונה 1 נראים הסיבים העוטפים את כפות התמרים הסמוכים ללב הדקל (קורא) כאשר הם עדיין צעירים יחסית ובתמונה 2 נראים הסיבים בשלב מאוחר יותר.

תמונת זיהוי הסיב על פי רש"י מסתבכת כאשר אנו מעיינים בפירוש לדברי ריש לקיש המגדיר את זהותה של החרחבינא הכשרה למרור: "חרחבינא, אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא" (פסחים, לט ע"א). מפרש שם רש"י באופן זהה לאופן שבו פירש מהו סיב: "אצוותא דדיקלא - סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א. הראשונים מתקשים בדבריו כיצד ייתכן וניתן לצאת ידי חובת מרור במין אילן הרי מצוות מרור מתקיימת רק במין זרעים? ניתן להקשות גם האם הסיב ראוי לאכילה והאם הוא מר? בנושא זה הרחבתי במאמר "בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא".

 

תמונה 1.  עלי דקל מוקפים בסיבים		תמונה 2.  עלה דגני מכוסה בנדן

  

תמונה 3. סיבי הנדן החובקים את בסיסי העלים		תמונה 4. פני הגזע לאחר הוצאת סיבי הנדן

תמונה 5. חלקו התחתון של הנדן לאחר הוצאתו 

 

תודה לד"ר נועם בר-שי על השער שפתח לפני לנושא זה

 

---

(1) בניגוד לגזעי עצים ממחלקת הד-פסיגיים לגזע התמר אין טבעת קמביום ולכן למרות שהוא גדל לגובה קוטרו נשאר קבוע במשך כל חייו. הפעולה הפיסיולוגית היחידה שהגזע מבצע היא מעבר מים ומינרלים דרך צרורות צינורות ההובלה. ניתן, אם כן, להתייחס לגזע כאיבר מת בדומה לקורת עץ.

(4) פירוש: אם נפל העוף על דקתא [נעורת הפשתן], שברי הגבעולים שהופרדו ממנו על ידי הסירוק — חיישינן [חוששים אנו]. אבל אם נפל על ערימת דקדקתא [נעורת דקה מאד] הנופלת מן הנעורת — לא חיישינן [אין אנו חוששים], מפני שהיא רכה. נפל העוף על נברא [הסיב הגדל סביב הדקל] — חיישינן [חוששים אנו], על תימחתא [קליפה דקל שנחתכה לרצועות] — לא חיישינן [אין אנו חוששים].
(5) ב"אוצר לעזי רש"י". לעז זה מופיע ברש"י גם בהקשר לגפנים: "לולבי גפנים - אותן פיצולין הגדלין בגפן, וקורין וודיל"ש (שבת, פא ע"א).

 

מקור עיקרי:

מתוך:

Genera Palmarum: A classification of plants based on the work of Harold E. Moore, Jr. by Natalie W. Uhl and John Dransfield

לעיון נוסף על ה"סיב" (נברא"):

השימוש בסיב בימי חז"ל – "סיב, אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן" (שבת, עח ע"ב).
מעמדו של הסיב לענין חציצה? "הניח סיב בתוך המזרק" (יומא, נח ע"א).
כיצד ניתן להשתמש בסיב הדקל לשתייה? – "השקה בסיב, מהו" (סוטה, יח ע"א).

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)