|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
השקה בסיב, מהו – תמר מצוי
"בעי רבא: השקה בסיב, מהו? בשפופרת, מהו? דרך שתיה בכך, או אין דרך שתיה בכך? תיקו" (סוטה, יח ע"א).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
כפות התמרים מכוסים בבסיסם ברשת של סיבים חזקים וכנראה ספקו של רבא עוסק בהם. בתוספתא המובאת במסכת שבת (עח ע"ב) מפרש רש"י: "סיב - ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה". סיבים אלו נקראו גם נברא: "... דקתא חיישינן, דקדקתא לא חיישינן, נברא חיישינן; תימחתא לא חיישינן וכו'"(1) (חולין, נא ע"ב). מפרש שם רש"י: "נברא - סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה". בחולין (ע ע"א) מפרש רש"י: "כרכו בסיב - שגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים". ד"ר מ. קטן(2) גורס במקום שני הלעזים שבהם משתמש רש"י, וידיל"א (wedile) ומפרש "קנוקנת". כוונת רש"י לומר שהסיבים עוטפים ונכרכים סביב גזע הדקל בדומה לקנוקנות הגפן הנכרכים סביבה. סיבים אלו הולכים ומתקשים ככל שכפות התמרים (חרות) הולכים ומתבגרים. בתמונה 1 נראים הסיבים העוטפים את כפות התמרים הסמוכים ללב הדקל (קורא) כאשר הם עדיין צעירים יחסית. בשלב זה הם עדינים וצפופים ונראים כאריג. בתמונה 2 נראים הסיבים בשלב מאוחר יותר כאשר הם יוצרים כעין רשת. מפירוש רש"י בסוטה משתמע שסיב הוא סוג מסוים של צינור דמוי קשית: "השקה בסיב - שהוא חלול כדרך שהתינוקות שותין". פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם המשתמע מאיזכורים רבים של הסיב בהקשרים אחרים (ראו במאמר "סיב, אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן" (שבת, עח ע"ב))). קושי נוסף הוא הכפילות הקיימת בספקתיו של רבא שהרי גם הקשית היא כעין שפופרת ומדוע הסתפק פעמיים? תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בגרסה המופיעה בכת"י וותיקן ואוקספורד: "בעי רבא השקה בסיב או בשפופרת מהו יש דרך שתייה בכך או אין דרך שתייה בכך תיקו". בניגוד לגרסה שלפנינו המציגה שתי בעיות נפרדות הרי שבגרסת כתבי היד מופיעה שאלה אחת בלבד הנוגעת לשני סוגים של צינורות. גרסה זו מובאת בתוס' שאנץ: "השקה בסיב שהיא חלולה כדרך שהתינוקות שותין בגבעולי קנבוס ל"ה. יש ספרים דגרסי בסיב או בשפופרת מהו כעין קליעה שעושין נקבים כמין סל ולאו דומה לשפופרת". חשק שלמה מעיר על דברי תוס' שאנץ: "אולי צ"ל ולאו שפופרת ממש קאמר אלא דומה לשפופרת". בערוך (ערך "סב") אנו מוצאים פירוש אחר שעל פיו ברור הצורך בשתי בעיותיו של רבא: "... בעי רבא השקה בסיב מהו. פי' נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים". על פי פירוש זה משמעות הסיב עקבית באזכוריו השונים ודרך השתייה בעזרת סיב שונה לחלוטין משתייה על ידי שפופרת. נראה שבאופן זה הבין גם תוס':
יש שהבינו בדברי התוס' שיטה שלישית שמדובר במקרה שהסוטה בלעה את הסיב כאשר הוא ספוג מים. הבנה זו נובעת מכך שהתוס' מחלק בין הסיב באכילת מצה והסיב שבסוטה כאשר באחרון אין חציצה. לענ"ד אין הכרח לומר שבשתייה על ידי מציצה יש הפסק משום שמולקולות המים החיצוניות של הספוג נוגעות באדם וכולן קשורות זו לזו דרך החללים מה שאין כן במצה שאיננה נוזל. ייתכן וההבדל בין אכילת מצה על ידי סיב ושתייה פשוט יותר ואין צריך לערב שיקול הלכתי כדוגמת "הפסק" כפי שטען התוס'. הבעיה של רבא הייתה האם (שתייה) יש "דרך שתיה" על ידי סיב? ברור שיש מקום להסתפק האם שתיה בעזרת מציצת ספוג היא דרך מקובלת אך בוודאי שאין אוכלים מצה או כל מזון נוקשה אחר בדרך זו. הספק לגבי מצה היה כאשר היא עטופה בסיב ואילו בסוטה הספק לגבי מים ספוגים בסיב(3).
(1) פירוש: אם נפל העוף על דקתא [נעורת הפשתן], שברי הגבעולים שהופרדו ממנו על ידי הסירוק — חיישינן [חוששים אנו]. אבל אם נפל על ערימת דקדקתא [נעורת דקה מאד] הנופלת מן הנעורת — לא חיישינן [אין אנו חוששים], מפני שהיא רכה. נפל העוף על נברא [הסיב הגדל סביב הדקל] — חיישינן [חוששים אנו], על תימחתא [קליפה דקל שנחתכה לרצועות] — לא חיישינן [אין אנו חוששים].
|
