תִּרְעֲתָא, תִּירְ׳, תּוּרְ׳, תּוּרְעָא f. (תְּרַע) 1) breach. Targ. II Sam. VI, 8. Targ. I Kings XI, 27 (ed. Wil. תַּרְ׳); a. fr.—Y. M. Kat. III, 83ᶜ top יסוג תּוּרְעֲתָךְ, v. סוּג I ch.; Gen. R. s. 100 תּוּרְעָךְ; ib. פסיג תִּרְעָךְ, v. פְּסַג; a. e.—Pl. תִּרְעָתָא, תִּי׳, תּוּ׳. Targ. Ez. XIII, 5 (ed. Wil. תַּרְעֲתָא, corr. acc.). —2) gate. Y. Snh. VI, 23ᶜ תִּירְעַת גיהינם the gate (door) of Gehenna; (Y. Ḥag. II, 77ᵈ bot. צירא דתַרְעָא וכ׳ a hinge of the gate of Gehenna).