תְּכָל, תִּכְלָא, תִּי׳ I m. (preced.) 1) bereavement. Targ. Is. XLVII, 9 (ed. Ven. I תִּכְלוּ).—Sabb. 151ᵇ, v. עֲוִירָא II.—Pl. תִּכְלֵי, תִּי׳. M. Kat. 28ᵃ בי רבה שתין ת׳ in the family of Rabbah occurred sixty deaths. —2) abortion. Keth. 62ᵃ דמלפא ת׳ Ar. (not דמלפי; ed. תִּכְלֵי, pl.), v. בְּהַת