תַּבְלָא I, spice. — Pl. תַּבְלֵי, תַּבְלַיָּא, תַּבְלִין. Ḥull. 112ᵃ ואי מתבל בה בתבלי וכ׳ Ar. (ed. ואי מתבל בתבלין) and if he seasoned it with spices, the whole of it is forbidden. Y. Dem. I, 21ᵈ top, v. מְתַל I.