שֹׁרֶשׁ, , v. שָׁרָר) [chain, knot,] root. — Pl. שֳׁרָשִׁים, שֳׁרָשִׁין; constr. שָׁרְשֵׁי, שׁוֹרְשֵׁי. B. Bath. V, 4 העולה … ומן הש׳ וכ׳ that which shoots forth out of the trunk, or out of the roots, belongs to the landowner (v. גֶּזַע), expl. ib. 82ᵃ כל שאינו … זהו מן הש׳ that which does not see the light of day (when it shoots forth) is out of the roots’. Y. Ab. Zar. III, 43ᵃ top; Y. Taan. I, 64ᵇ ש׳ חטה the roots of wheat; ש׳ תאנה of fig-trees. Tosef. Shebi. VII, 17; ‘Uktsin I, 4, v. קוֹלָס. Ab. III, 17 וְשֳׁרָשָׁיו מרובין whose roots are many; a. fr.