שִׁיחַ, (שׁוּחַ) ditch. B. Kam. V, 5, v. בּוֹר II. Erub. II, 5; a. fr.—Pl. שִׁיחִים, שִׁיחִין. B. Bath. III, 1. Tanḥ. Haăz. 1 כעקרב מוטל לארץ ולש׳ like a scorpion that lies on the ground and in ditches. B. Kam. 50ᵃ חופר בורות ש׳ וכ׳ digger of wells, ditches, and caves; Tosef. ib. VI, 5 חופר ש׳, v. נְחוּנְיָא; a. e.