קוּנְטְרִינִים, (corrupt. of קוּנְטִרְיוֹנִ׳, centuriones) centurions, commanders of centuries. Sifré Deut. 317 (play on ב̇נ̇י בש̇ן̇, Deut. XXXII, 14) אלו ק׳ שמכישין מב̇ין̇ ש̇נ̇יהם (not שמכינין) that means the (Roman) centurions that cause striking from between their teeth (command attacks on unarmed people); Yalk. ib. 944 קוטרינין שמכישין וכ׳.