צָבַע II, (cmp. טָבַע I) to dip; to dye. Orl. III, 1 בגד שצְבָעוֹ וכ׳ a garment which one dyed with shells of fruits forbidden as ‘Orlah (v. עָרְלָה). Sabb. VII, 2 והצוֹבְעוֹ and he who dyes it (the wool). Ib. 75ᵃ, sq., a. fr. (חייב) משום צוֹבֵעַ he is guilty because it is an act coming under the category of dyeing; a. fr.—[Y. Sabb. VI, 7ᵈ צובעין תותבן, read: צבעונין או זהובין, v. צִבְעוֹן.]—V. צוֹבַע.—Part. pass. צָבוּעַ; f. צְבוּעָה; pl. צְבוּעִים, צְבוּעִין; צְבוּעוֹת. Gen. R. s. 96, v. בּוּרְדִּיקָא. Num. R. s. 2 מפה שלו צ׳ אדום his flag was red-colored. Meg. IV, 7 מי שהיו ידיו צ׳ וכ׳ he whose hands are spotted from handling woad; a. fr.—Sot. 22ᵇ הצ׳ the painted (hypocrites), v. פָּרוּשׁ.—V. צָבוּעַ.