פְּתֵי I, פְּתָא ch. same , to be wide, open. Targ. Is. LX, 5 (h. text רחב).—Part. (פָּאתֵי) פָּתֵי; f. פַּתְיָא; pl. פַּתְיָן, פַּתְיָין. Targ. Ps. CIV, 25 פְּתֵי constr. (some ed. פָּא׳; ed. Lag. פתאי, corr. acc.). Targ. Y. Gen. XXXIV, 21 פַּתְיית constr. Targ. Jer. LI, 58. Targ. Ps. CXIX, 96. Ib. XXV, 17; a. e.
    Af. - אַפְתֵּי to widen. Targ. O. Gen. IX, 27 יַפְתֵּי (some ed. יַפְתְּ). Targ. Ex. XXXIV, 24. Targ. Deut. XII, 20; a. fr.
    Pa. - פַּתֵּי to persuade, seduce. Targ. Prov. VII, 21 תְּפַתֵּיה (some ed. תְּפאתְיֵה).