פָּרִישָׁא, (preced.) wonderful deed, wonder. — Pl. פְּרִישָׁן, פְּרִישָׁתָא. Targ. Ps. CXXXIX, 14. Targ. Ex. XXXIII, 16 (not פְּרִישַׂן). Targ. Y. ib. XIII, 8 (ed. Vien. פְּרִישִׁין masc.). Ib. XXVI, 28. Targ. Job XXXVII, 14, a. e. פרישתא Ms. (ed. פְּרִישׁוּתָא q. v.). Targ. Y. Deut. IV, 35 (not פְּרִישְׁתָא); a. fr.—[Targ. Job XXXVI, 29, v. פְּרִישְׂתָּא.]