עוֹלְלָא, pl. עוֹלְלָן, עוֹלְלָתָא = h. עוֹלֵלוֹת (v. עוֹלֵלָה) gleanings, single bunches. Targ. Jer. XLIX, 9; Targ. Ob. I, 5. Targ. Is. XVII, 6 (ed. Wil. עוֹלְלִין m.).—Lam. R. to I, 22 (ref. to ועולל ib.) קטיף עוֹלְלָתֵיהוֹן כמה דקטפת עוֹלְלָתַי cut their last bunches as thou hast done to mine; v. עוֹלֵלָה.