סְרִיג, סְרִיגָא m. ch. (preced.) 1) hedged in, besieged, cut off.—Pl. סְריגִין. Targ. Job XIV, 5 (h. text חרוצים). —2) net, checker-work. Ib. XIX, 6 (h. text מצוד). Targ. I Kings VII, 17 (ed. Lag. סְרִיגוּ; h. text שבכה).—Pl. סְרִיגִין. Ib. B. t. (oth. ed. סְרִיגַן), v. סְרִיגְתָּא.