סִלְוָא, (סלי = סלל, v. סוֹל) rod, esp. prick, thorn. Targ. Job XL, 26. Targ. II Chr. XXV, 18.—Ab. Zar. 28ᵇ דחרזיה ס׳ who was stung by a thorn. Ib. חמימי לס׳ hot water is good for a thorn sting; a. fr.—Keth. 91ᵃ בס׳ דלא מבע דמא, v. נְבַע; B. Bath. 151ᵇ.—Pl. סִלְוַיָּא, סִלְוַו׳, סִלְוִין, סִלְוֵי, סִי׳. Targ. Cant. II, 2. Targ. Job XXXI, 40.—Sabb. 67ᵃ top שבעה ס׳ וכ׳ seven prickles from seven palm-trees.—Yoma 75ᵇ (in Hebr. dict.) (ref. to שְׂלָו) כתב שליו וקרינן סְלָיו … צדיקים אוכלין אותו בשַׁלְוָה … ודומה להן כסִילְוִין it is written with ש (and may be read sh’lav), and we read s’lav; … the righteous ate it (the quail) in safety, but the wicked ate it, and it appeared to them like thorns; Yalk. Ex. 260 כסִילְוִים; Yalk. Num. 738 אוכלין אותו בסילוא (corr. acc.); v. סְלָיו.