נְשָׁמָה, preced.) breath, spirit, soul. Gen. R. s. 14, end, v. נֶפֶשׁ. Snh. 52ᵃ, a. e. שריפת נ׳ וגוף וכ׳ burning of the breath of life while the body remains intact. Y. Gitt. VII, beg. 48ᶜ בחזקת שהנ׳ תלויה בו under the presumption that he is still alive. Y. B. Kam. VII, end, 6ᵃ דבר שהנ׳ תלויה בו a part of an animal’s body the removal of which results in death; a. fr.—Pl. נְשָׁמוֹת. Yeb. 62ᵃ, a. e., v. גּוּף II. Sabb. 152ᵇ נִשְׁמוֹתָן של צדיקים (not נשמתן) the souls of the righteous; a. fr.