נִיסָא, (an adapt. of νῆσος, as if fr. נסא = נסע to emigrate, or אנס to subject; cmp. אֲנִיסִין, Sam. עניסוסי, Gen. X, 32, Mand. נסיסיא, v. Nöld. Mand. Gr. p. XXX) settlement, colony, esp. island (v. נַגְוָון). Targ. Is. XX, 6 (ed. Wil. נסא). Targ. Jer. XXV, 22; a. e.—Pl. constr. נִיסֵי, נִסֵי. Targ. Is. XXIV, 15. Ib. II, 16 (ed. Wil. נסי; h. text אניות). Targ. Am. IX, 3 (h. text קרקע). Targ. Y. II, Gen. X, 18 נ׳ אומיא (belonging to ib. 5, as quoted in Ar.); a. e.—Hebr. form, pl. (of נִיסוֹס) נִיסִים, נִיסִין, נֵסִין; v. אֲנִיסִין.—[Deut. R. s. 2 נֵס; Yalk. Is. 369; Yalk. Deut. 825 נָמֵל.]