נְטִילָה f. (נָטַל) 1) taking; lifting up; carrying. Zeb. 34ᵃ; Macc. 14ᵇ נְטִילַת נשמה death penalty. Y. Sabb. VII, 10ᶜ נ׳ נשמה taking life (destroying vitality); Bab. Sabb. 75ᵃ; a. fr.—Meg. II, 5 נטילת לולב taking up the festive wreath.—Pesik. R. s. 10 נטילת ראש lifting up the head (with the ambiguous meaning of ‘taking off the head’ or ‘promotion’). Lev. R. s. 17; Y. Ber. II, 5ᶜ bot. נטילת רשות, v. רָשׁוּת.—Y. M. Kat. III, 82ᵃ top, a. e. נטילת צפורנים cutting the nails; a. fr. —2) נטילת ידים, or נ׳ washing the hands before and after meals &c. Ḥull. 106ᵃ, sq. Sot. 4ᵇ; a. fr.