נְגִיד, נְגִידָא I c. (נְגַד) 1) stretched. Targ. Esth. VIII, 15 נ׳ טולא (ed. Amst. a. Vien. נגיר) stretched for shade, awning —2) (of metal) beaten, beaten work. Targ. Ex. XXV, 18 (h. text מקשה). Targ. O. Num. VIII, 4.—Targ. Jer. X, 5; a. e. —3) (with רוּחָא; interchanging with נְגִיר) long-suffering, forbearing. Targ. Prov. XIV, 29 (ed. Lag. … רא). Ib. XXV, 28 נגירא ed. Lag. (oth. ed. מַצְעַר). Ib. XVI, 32 נְגִיד (אפי) רוחא (ed. Lag. נְגִיר). —4) duct, v. נְגוּדָא II.—[Targ. Ruth I, 1 נגיד, inf. of נְגַד.]