מְרָר , מֶרֶר, מְרָרָא ch. same, 1) trouble. Snh. 19ᵃ אגב מְרָרֵיה in his trouble (excitement of mourning).—במ׳ bitterly. Targ. Esth. VI, 1; a. fr. —2) curse. Targ. O. Num. V, 24; 27, v. מְרִירוּ. —3) bitter herb.—Pl. מְרָרִין. Targ. O. Ex. XII, 8; a. e.; v. מְרוֹרָא.