מָרֵקָה, (preced. wds.) a sort of earth used for polishing (cmp. גַּרְגִּשְׁתָּא in Targ. Y. Lev. VI, 21). Mikv. IX, 2 (Barten. מָרֵיקָא); Tosef. ib. VI (VII), 13 של מָרֵיקָה water mixed with mareḳah.—[Y. Bets. I, 60ᵈ top משום מרקה, read: מְרַקֵּחַ, v. רָקַח.]