מְרִירְתָּא f. (מְרַר) 1) bitter, v. מָרִיר I. I. —2) also מְרֵירְתָּא, מְרַרְתָּא = h. מָרָה, gall, bile. Targ. Y. Ex. XXIII, 25 מחת מ׳ affection of the gall, v. מָרָה I; a. e.—Keth. 50ᵃ מרר׳ דדַיָּה וכ׳ the gall of a white dayah (v. דַּיָּה). Pes. 39ᵃ, v. כּוּפְיָא. [Ib. במרור מרירתא; אמררתא, v. מְרָרִיתָא.]