מַרְבְּיָינָא, מַרְבְּיָנָא m. (רְבֵי) 1) educator, teacher. Targ. Prov. II, 17 ed. Lag. (ed. מַרְבִּיתָא teaching; h. text אלוף). —2) (= h. יָלִיד) raised (servant or child).—Pl. מַרְבְּיָינִין, constr. מַרְבְּיָינֵי, מַרְבְּיָ׳. Targ. Y. I Gen. XIV, 14 (II מרביצי, corr. acc.). Ib. XVII, 12. Targ. Y. Num. XIII, 23; 28; a. e. —3) (pl.) sprouts. Targ. Ps. LXV, 11 מַרְבְּיָנֵי צמחהא (Ms. נִצְיָינָהָא; h. text תלמיה).