מַרְבַּעְתָּא, (רְבַע) crounching; den, resting place. Targ. Am. III, 4 מַרְבּוּעִיתֵיה ed. Lag. (ed. Wil. מַרְבּוּעָ׳). Targ. II Esth. I, 2 מַרְבְּעוּ׳.—B. Bath. 73ᵃ בי מַרְבַּעְתֵּיה דכוכבא זוטא the resting place of a small star (Ms. F. בי מַעְבַּרְתֵּיה the transit of &c.; v. Rabb. D. S. a. l. note 40). Ib.ᵇ בי מ׳ דרישיה the place where his head rests.