מִית I, to die, be dead. Imperf. יְמוּת, יֵימוּת. Targ. Gen. V, 8. Ib. XLIV, 20. Targ. O. Num. XX, 29 ארי מית (Var. דהא מ׳, דְּהָמִית, v. Berl. Targ. O. II, p. 44). Targ. O. Gen. II, 17 מְמַת תְּמוּת (ed. Amst. מֵימַת); a. v. fr.—Part. מָאִית, מָיֵית, מִית, מִת; f. מָיְתָא; pl. מָיְיתִין, מָיְתִין, מֵתִין. Targ. Y. Num. XXII, 30 מָיְתָא (ed. Amst. מִיתָא). Targ. Ex. XII, 33; a. fr.—Ber. 31ᵃ דמִיתְנָן that we must die. Y. Peah I, 15ᶜ bot. מִיתַת she (his mother) died. Snh. 97ᵃ לא הוה מָיֵית איניש וכ׳ none of that place ever died before his time; a. fr.