מִית II, c. (preced.) dead; corpse. Targ. Deut. XIV, 1. Targ. O. Num. XIX, 11 (ed. Amst. מֵתָא); a. fr.—Y. Bicc. III, 65ᵇ דקיימין מן קומי מ׳ who rise before the dead (being carried to burial); a. fr.—Pl. מֵיתַיָּא, מֵתַיָּא. Targ. Num. XVII, 13; a. fr.—Y. Kidd. I, 61ᶜ bot. כד הוויין קיימן על מ׳ (not קיימין) when they stand by the dead (lamenting); a. e.