כָּתָא, כַּתָּא m. (כְּתַת) = h. סָפִיחַ, 1) concretion, glebe, or alluvial mound.—Pl. כָּתִין, כַּתִּין, with suffix (כַּתָּהָא) כָּתָהָא. Targ. Job XIV, 19. —2) after-crop.—Pl. as ab. Targ. Is. XXXVII, 30; Targ. II Kings XIX, 29. Targ. Lev. XXV, 5 (some ed. O. sing., v. Berl. Targ. O. II, p. 38). Ib. 11 כָּתָהָא ed. Berl. (oth. כַּתָּ׳; Y. כַּאֲוָותָהָא, some ed. בַּ׳, perh. to be read: כַּתְוָותָהָא).—[Sabb. 110ᵇ מכבתותא דמישרי, perh. מכַּתְוָותָא of the after-crop of valleys, v. בַּתְוָא].—כָּתְכָּתִין, כַּתְכַּתִּין third crop. Targ. Is. l. c.; Targ. II Kings l. c. (h. text שחיס, סחיש).