|
שם:
כְּפַף כְּפַף, כְּפֵיף , ch. same, 1) to bend. Targ. Job XL, 17, v. כְּפַן I. Targ. Ez. XVII, 7 כָּפַת (h. text כפנה, v. כָּפַן). Targ. II Esth. I, 5 כַּף אילנא וכ׳ bent tree to tree and made arches. Targ. Is. LVIII, 5; a. e.—Part. pass. כָּפִיף, f. כְּפִיפָא, pl. כְּפִיפִין. Ib.—Targ. II Esth. V, 1. Targ. Is. LX, 14. —2) to invert. M. Kat. 25ᵃ כף כדא וכ׳ inverted a pitcher on the ground and placed thereon &c. באדיבות אתר ספריא
|
