חַבְלָא I, (preced.) injury, ruin. [Dan. III, 25 חֲבַל. Ezra IV, 22 חֲבָלָא.]—Constr. חֲבַל. Targ. Job V, 21. Ib. 22 (ed. Wil. חַבֵּל). Targ. Y. II, Gen. XXII, 10 גובא דח׳ (= h. בְּאֵר שַׁחַת). Targ. Jon. II, 7; a. e.—B. Kam. 89ᵇ בחַבְלֵיה for the injury he sustained. Bekh. 8ᵇ חַבְלֵיה Rashi, v. חֲבִילָא. Snh. 100ᵇ ליזול לח׳ go to ruin.