דִּין II m. (b. h.; preced.) 1) law-suit, claim; judgment, justice, law. Yeb. 92ᵃ; Snh. 6ᵇ יקוב הד׳ את ההר let the law cut through the mountain (justice under all circumstances). Ib. 2ᵇ אין דִּינֵיהֶם ד׳ their decision is not binding. Keth. IX, 2 אין מרחמין בד׳ compassion must have no influence on the decision of the law. Ib. IX, 1 ד׳ ודברים אין לי וכ׳ I have no claim whatever &c. Snh. l. c. שנים שבאו לד׳ two persons who come before court. Ib. VI, 1, v. גָּמַר.—B. Mets. 30ᵇ, a. fr. ד׳ תורה strict law, opp. לפנים משורת הד׳ inside the line of the law, equity.—Sabb. 33ᵃ עינוי הד׳ vexations of the law, unnecessary delay of sentence, עיוות הד׳ perversion of the law, partiality and sophistry; קילקול הד׳ disregard of the law, wrong sentence through carelessness.—Ab. Zar. 18ᵃ, a. fr. יום הד׳ the day of judgment (in the world to come). Ib., a. fr. הצדיק את הד׳ to declare God’s judgment right, to submit to God’s decree with resignation, צידוק הד׳ resignation.—Ab. IV, 22, a. fr. נתן ד׳ to give an account, to be made responsible.—Gen. R. s. 28 נטלו דִינָם suffered punishment Gen. R. s. 22 לתבוע דִּינוֹ של וכ׳ (Ar. דקיון) to make responsible for &c., cmp. דִּיקְיוֹן; a. fr.—Ib. s. 12 end, a. fr. מידת הד׳ the attribute of justice, Divine Justice, opp. מידת הרחמים Divine Mercy; v. מִדָּה.—בֵּית דִּין (abbr. ב"ד) court, v. בַּיִת.—גְּזַר ד׳ decree, v. גָּזָר.—Kidd. 65ᵇ, a. fr. בעל ד׳ litigant, opponent in court.—Snh. 32ᵇ ד׳ מרומה proceedings in court which bear evidences of fraudulent claims or statements.—Ber. 55ᵃ מוסר ד׳ על חבירו וכ׳ one who appeals to the Lord for judgment on his neighbor. —2) argument, analogy. Snh. 4ᵇ; Zeb. 38ᵃ מפני הד׳ by analogy from equal expressions, v. גְּזֵרָה. Ib. והלא ד׳ הוא is not this an analogy?—Esp. conclusion from minor to major (קל וְחוֹמֶר). Y. Kidd. I, beg. 58ᵇ; Bab. Kidd. 4ᵇ, a. fr. ד׳ הוא it is a proper conclusion; מה … אינו ד׳ if a Hebrew hand-maid … is acquired by means of money, אינו ד׳ וכ׳ is it not so much the more proper that a wife &c.—Snh. 54ᵃ, a. fr. אין עונשין מן הד׳ the tresspass of a law derived by conclusion ad majus is not punishable.—לבא מן הד׳ וכ׳, v. דַּי.—Snh. 2ᵇ, a. fr. ובד׳ הוא ד־ and by right &c. Ib. הוא הד׳ דאפי׳ the same applies also to &c.—Pl. דִּינִים, דִּינִין, constr. דִּינֵי. Ḥag. I, 8 הד׳ the interpretations of laws, v. ib. 11ᵃ.—Snh. IV, 1, a. fr. דיני ממונות civil cases, ד׳ נפשות capital cases. R. Hash. 21ᵇ ד׳ שבלב שלא וכ׳ sentences from a mere inner conviction, without witnesses &c.; a. fr.