גַּרְדּוּם, (גרדם) a stump. Ruth R. s. 1 end וילך איש ג׳ ‘and a man went’ (Ruth I, 1)—a stump, i.e. without any description as to what he took with him (opp. to the description of the return to Palestine, Ezra II, 66); [Yalk. Ezra 1067 גָּדוּד, v. גָּדַד; ib. Ruth 598 גָּרוּד stripped, alone, cmp. גְּרֵירָא.]—Pl. גַּרְדּוּמִין, constr. גַּרְדּוּמֵי. Tosef. Par. XII (XI), 2 ג׳ אזוב stumped stalks of hyssop; ג׳ ציצית (not ניצית); Men. 38ᵇ ג׳ תבלת remnant of the tsitsith. Sifré Num. 115 שיריה וגַרְדּוּמֶיהָ what is left of it or the stump of it; Men. 39ᵃ שיריו וגַרְדּוּמָיו, expl. ibid. דבעינן שירא לגרדומיו a small remnant of the threads must remain on the stumps; a. e.