|
שם:
בְּקִיקָא בְּקִיקָא, (בקק; cmp. בקע, בקיעא) a broken piece, potsherd. Pl. בְּקִיקִין. Targ. Y. Ex. XII, 12; Num. XXXIII, 4. ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|