בְּטִיל m. (בטל) 1) loose, demoralized (= בטל מן המצוות). Targ. O. Ex. XXXII, 25 (h. text פרע, v. Rashb. a. l.). —2) idle, vain. Pl. בְּטִילִין, בְּטֵלִין. Ib. V, 9. Targ. Koh. V, 2. —3) idle, resting. Targ. II Esth. III, 3. —4) invalid, void, v. בְּטֵל.