בָּטֵל II, בָּטֵיל m. (preced. ws.) 1) null, void; vain. Gitt. IV, 1 ב׳ הוא is void (revoked); v. בְּטֵל Ithpe.; a. fr.—Pl. בְּטֵלִים, בְּטֵלִין, בְּטֵי׳.—דברים ב׳ vanities, absurdities. Ab. Zar. 16ᵇ; a. fr. —2) idle, unemployed, not needed. Snh. 21ᵃ one horse והוא ב׳ when not needed (for war). Koh. R. to VI, 8.—Pl. as supra. Y. Meg. I, 70ᵇ bot. עשרה בטילין … לביה"כ (where there are) ten men at leisure for attending Synagogue, v. בַּטְלָן. Ber. 16ᵃ והוא שב׳ ממלאכתן provided they stop working. Ib. 17ᵇ ת"ח ב׳ scholars have to abstain from work; a. fr.—Fem. בְּטֵלָה, בְּטֵילָה. Ab. V, 16, v. בָּטֵל I. Gitt. 32ᵃ, v. בָּטֵל I, Pi.; a. fr.