אַרְמַאי, ch. m. (= b. h. אֲרַמִּי) Syrian, in gen. gentile, Roman; cmp. אֲרַמִּי 2). Targ. O. Lev. XXV, 47.—Y. Shebi. IV, 35ᵃ; 35ᵇ חד א׳ ברומי (Y. Snh. III, 21ᵇ חד בר נש) a gentile in Rome. Ib. או יהודיי וכ׳ (prob. plur.) either be Jewish Jews (living as Jews ought to) or gentile gentiles (Roman Romans). Y. Ab. Zar. III, 41ᶜ top ארמייא וכ׳ the leather bottle of an Aramæan (or gentile) burst open. Yeb. 45ᵇ בר ארמאה son of a gentile. Ḥull. 97ᵃ; a. fr.—Pl. אַרְמָאֵי. Targ. Y. Deut. XXXII, 24 (Romans); a. e.—Ab. Zar. 31ᵇ.—Gitt. 17ᵃ אֲרוֹמָאֵי (Romans). Gen. R. s. 63 אַרְמָאִין. Koh. R. to VII, 11 אַרְמָיִין.—Num. R. s. 7 אַרְמָאִים (Kel. I, 8 עכ"ום); a. fr. [Lev. R. s. 34 אתון מארמאין, read מיזדמאין, v. זְמֵי.]—Fem. אַרְמַיְיתָא. Yeb. l. c. V. אֲרַמָּא.