אֲרָם pr. n. (b. h.) 1) Aram, son of Shem., son of Shem. Targ. Gen. X, 22; a. e. —2) Aramaea, Syria. Targ. I Kings XX, 1; a. fr. —3) (a disguise for רוֹמָא) Rome, Roman empire (cmp. אֱדוֹם). Pes. 87ᵇ לקבל גזרות אכזריות א׳ ed. (read לסבול … של א׳; in Ms. M. 1 only לסבול גזיר׳, Ms. 2 … של רומיים; oth. var., v. Rabb. D. S. a. l. note; Gitt. 17ᵃ אֲרוֹמִיִּים) to endure the severe decrees of Rome.