*אַקּוּבִּיטוֹן, m. (accubitum, ἀκκούβιτον) dining couch of the Roman nobility of the imperial period in place of the older triclinium. Lev. R. s. 7 מיסב על א׳ וכ׳ (Pesik. Eth. Korb. p. 61ᵃ הקוביטין; Yalk. Num. 777 איק׳; ib. Lev. 479 קוב׳, קנב׳; ib. Ps. 791 הננ׳ &c., corr. acc.; Pesik. R. s. 16, p. 83ᵇ ed. Fr. הקובטין) reclining on his accubitum.—לחם א׳, or ריפתא (ד)א׳ bread used at the meals of the nobility, fine bread. Targ. Y. II, Gen. XL, 16 ריפתא קקבטון (read ריפתא דאקקובטון) bread of the nobles (h. text חרי). Pesik. R. l. c. p. 82ᵃ (ref. to לחם הפחה Neh. V, 18) הקקבטין sub. לחם; Pesik. l. c. p. 59ᵃ קקבטון (corr. acc.).