אָסִיר ², אָסִיר, אַסִּיר, אֲסִירָא m. (אסר) 1) as preced., imprisoned, prisoner. Targ. Gen. XL, 3; a. fr. —2) (part. pass. of אֲסַר) tied, connected. Fem. אֲסִירָא. Targ. Y. II, Gen. XXV, 1. —3) forbidden. Targ. Y. Num. XXV, 6.—Pl. אֲסִירִין, אֲסִירֵי, אֲסִירַיָּא; fem. אֲסִירָן. Targ. Gen. XL, 3; 5; a. fr.—Targ. II Sam. III, 34.