*איפומנימא, (Mus.), איפומטא, איפומניטא, איפומג׳ &c. (read: אֶיפִּיטִימְיָא) m. pl. (ἐπιτίμια, τὰ) the imposed penalty, sentence. Deut. R. s. 2; Yalk. Gen. 77; Ex. 167. [Mus. reads נקרית sing. fem. = ἐπιτιμία.]