אָגַד I (√אג, sec. r. of אוג, v. אוּגְיָא, cmp. אגר, חגר, עקד) 1) to twine around, tie up; to close, forbid. Succ. III, 1; a. fr.—Sabb. 60ᵃ אוֹגֶדֶת בו וכ׳ Ar. (ed. אוגרת, Ms. M. חוגרת) she fastens her hair with it.—Pes. 87ᵃ בנות ישראל שאוֹגְדוֹת וכ׳ ed. (Ms. M. בחורות … שמגידות, v. Hif.) the maidens in Israel who forbid intimacy to their betrothed. Erub. 21ᵇ ל"א אוגדות ed. (missing in Ms. M.). —2) (denom. of אֲגוּדָּה) to form a union or faction. Sifré Deut. 294, v. Nif. [B. Bath. 14ᵃ לוחות אוגדות, v. אָגַר a. אָכַל.]
    Nif. - נֶאֱגַד to be tied up, united &c. Maasr. I, 5 ירק הנֶ׳ משיֵאָגֵד vegetables ordinarily put up in bunches, are subject to tithes from the time they are tied. Y. Erub. III, 20ᵈ top.—Sifré Deut. 296 שלא תאגוד עליך אגודה (read תֵּאָגֵד) no alliance (of the surrounding nations) shall be formed against thee.
    Hif. - הֶאֱגִיד , contr. הֵיגִיד, part. מֵיגִיד, מֵגִיד, to tie up, fence in, forbid. Erub. 21ᵇ; Pes. 87ᵃ Ms. M. (play on מגדים Cant. VII, 14) שמֵגִידוֹת וכ׳ who forbid &c., v. supra (Rashi: שמַגִּידוֹת, v. נגד, who announce their menstruation); v. אָגַד II.