הגדרה^[1] - קודש שיצא חוץ למחיצה הראויה לו, שנפסל ונאסר באכילה.

פסולו

בשר הקרבנות (ראה ערכו) והאמורים (ראה ערכו) והדם (ראה ערך דם קדשים), המנחות (ראה ערכו) והנסכים (ראה ערכו) - וכן קדשים נוספים (ראה להלן: הקדשים) - שיצאו חוץ למקומם (על מהות המקום שהיציאה ממנו פוסלת, ראה להלן: המחיצות) - נפסלו (ראה פסחים מט א, ושם פה ב; זבחים פב א, ושם פט ב, ושם קו א), שנאמר: וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ (שמות כב ל), כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נפסל ונאסר (זבחים פב ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו. וראה תוספות זבחים שם ד"ה כיון) כטרפה (ראה ערכו. רמב"ם שם)^[2].

פסול יוצא נזכר בתורה אף לענין חטאת ראש חודש שהוקרבה ביום השמיני למלואים (ראה ערכו), ששרפוה ולא אכלוה (ראה ויקרא י טז, וראה פסחים פב א, וזבחים קא ב). וכתבו ראשונים שלמדים מחטאת המלואים פסול יוצא בין בבשר (ראה רש"י זבחים כו א ד"ה פרכסה, ושם פב ב ד"ה בשדה), ובין בדם (ראה רש"י זבחים שם פב ב, ופסחים שם ב ד"ה וכן), ובין באימורים (רש"י מנחות שם ד"ה והתניא).

בשר הקרבן שיצא חוץ למחיצתו, הרי הוא טעון שריפה כשאר פסולי-המוקדשים (ראה ערכו) שפסולם בקודש (ראה ערך פסולי המוקדשים וערך שריפת קדשים. תורת כהנים צו ט) –ונשרף מיד, ואינו צריך עבור-צורה (ראה ערכו. תו"כ שם לפירוש ראשון בראב"ד שם. וראה עוד ערכים: עבור צורה; פסולי המוקדשים; שריפת קדשים).

בשר הזבח שיצא חוץ למחיצתו לפני זריקת דמים, נחלקו תנאים האם זורק את הדם (פסחים לד ב. ראה ערך זריקה). הלכה שאינו זורק (רמב"ם פסולי המוקדשין א לא, ושם יא כ).

בשר הזבח שיצא לאחר זריקת הדם ונפסל, כיון ששוב אינו ראוי לאכילה, נתכפרו הבעלים, שאין אכילת הכהנים מעכבת את כפרתם של הבעלים, במקום שהבשר אינו ראוי לאכילה (ראה ערך קרבנות וערך אכילת קדשים. תוספות פסחים נט ב ד"ה יכול).

אברי עולה ואימורי שאר הזבחים שיצאו חוץ לעזרה, שנפסלו להקטרה, אם עלו לראש המזבח לא ירדו (זבחים פד א, ורש"י שם ב ד"ה יוצא; רמב"ם פסולי המוקדשין ג ז). יצא הדם של בהמת קדשים חוץ לקלעים, נחלקו התנאים אם עלתה תרד או לא (זבחים שם). הלכה שאם עלתה - תרד (רמב"ם פסולי המוקדשין ג ו).

דם קדשים שיצא חוץ לעזרה, אף על פי שחזר והכניסו וזרקו על המזבח, לא נרצה הקרבן (זבחים פב א; רמב"ם פסולי המוקדשין א לה), וכן קומץ (ראה ערכו) המנחה שיצא והכניסו והקטירו (מנחות כה א; רמב"ם שם יא יט).

קרבן שיצא מקצת דמו חוץ לעזרה, אין נפסל אלא היוצא, אבל הדם שנשאר בפנים כשר (זבחים פב א; רמב"ם פסולי המוקדשין ב טו).

בהמת קדשים שהוציאה רגלה לחוץ, וקבל את דמה - פסולה (זבחים כו א; רמב"ם פסולי המוקדשין א טו).

איסורו באכילה

בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו - בין בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה, ובין בשר קדשים קלים שיצא חוץ לירושלים, ובין בשר הפסח שיצא בזמן אכילתו בליל חמישה עשר בניסן חוץ למקום אכילתו (ראה להלן: המחיצות. וראה ערך אכילת קדשים וערך אכילת פסחים) - נאסר באכילה כטרפה (ראה ערכו), שנאמר: וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ (שמות כב ל), כיון שיצא הבשר חוץ למחיצתו נאסר כטריפה (מכות יח א). האיסור נמנה במנין המצוות, בכלל איסור טריפה (ספר המצות לרמב"ם לא תעשה קפא; ספר החינוך עג).

בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו ונאסר, אסור לעולם, ואף על פי שחזר למקומו אסור לאכלו (ראה חולין סח ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו).

מנחה שיצאה חוץ למקומה, נראה מדברי ראשונים שאין באכילתה משום "ובשר בשדה טרפה" (ראה רש"י שבת צא ב ד"ה ואמאי, שלא הזכיר איסור זה, וראה רמב"ם מעשה הקרבנות יא ה,ו, ומנחת חנוך טו יד בדעתם).

האוכל מבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו, עובר מלבד איסור "ובשר בשדה" אף על אותם איסורים שנאמרו בכל פסולי-המוקדשים (ראה ערכו), כגון: לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא (שמות כט לד. ראה ערך פסולי המוקדשים), וכן כתבו אחרונים שהאוכל מן היוצא עובר על איסור "לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה" (דברים יג ד. ראה ערך כל שתעבתי וכו' וערך פסולי המוקדשים. מנחת חנוך תמו). ויש סוברים בדעת ראשונים שאין האוכל מן היוצא עובר על "לא תאכל כל תועבה" (חידושי הגר"ח השלם עמ' כג (מהגרי"ז), ואור שמח פסולי המוקדשין יח ג).

הקדשים

• בשר קדשים שנפסל ונאסר כשיצא חוץ למחיצתו, הרי זה בין בשר קדשי קדשים (רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו), ובין בשר קדשים קלים (משנה פסחים מט א, ורש"י ד"ה שיש; ראה משנה שם פב א, ושם פה ב בפסח; ראה זבחים כו א, ושם פט ב; רמב"ם שם).

• אימורי קדשים קלים שיצאו - חוץ לעזרה וחזרו (ראה זבחים צ א) - קודם זריקה, אמר רבינא בר שילא שנפסלים ביוצא (זבחים פט ב). ואמרו שאפשר שרבי יוחנן חולק (שם פט ב), וכן יש סוברים בדעת רב פפא שאין האימורים נפסלים ביוצא קודם זריקה (ראה זבחים צ א, ורש"י ד"ה מאי), ויש מן הראשונים שפסקו כן להלכה (רמב"ם פסולי המוקדשין א לג).

• פרים-ושעירים-הנשרפים (ראה ערכו) שיצאו חוץ לעזרה לפני זריקת דמים (רש"י זבחים קד ב), הדבר ספק אם נפסלים ביוצא (זבחים קד ב).

• המנחה (ראה ערכו), שנאמר בה: בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ (ויקרא ו ט), אם יצאה חוץ לעזרה נפסלת בכך (שבועות טו א, ורש"י ד"ה במנחה).

• שתי-הלחם (ראה ערכו), שנאמר בהן: לִפְנֵי ה' (ויקרא כג כ), נפסלות ביוצא חוץ לעזרה (מנחות מח א).

• לחם-הפנים (ראה ערכו) שיצא חוץ לעזרה (ראה שבת שם), וכן לחמי-תודה (ראה ערכו) - ורקיקי נזיר (ראה ערכו. רש"י פסחים לח ב ד"ה ותיפוק) - שיצאו חוץ לחומת ירושלים - שזו היא מחיצתם, שהם נאכלים בכל העיר (ראה ערך לחמי תודה וערך נזיר) - נפסלו (שבועות טו א).

• היין של נסכים והשמן של המנחות שיצאו חוץ לעזרה, נפסלו ביוצא, ואינם ראויים עוד למזבח (רש"י פסחים יז א ד"ה שנטמאו, וזבחים פג סוע"א ד"ה אם).

• מי ניסוך-המים (ראה ערכו) נפסלים ביוצא (רש"י פסחים שם, ותוספות סוכה נ א ד"ה ואי, וריטב"א שם מט ב).

• מים שבכיור (ראה ערכו) נפסלים ביוצא, ואינם ראויים עוד לקדוש-ידים-ורגלים (ראה ערכו. ראה תוספות זבחים כ ב ד"ה קידש) ולהשקאת-סוטה (ראה ערכו).

• לג-שמן-של-מצורע (ראה ערכו) שיצא חוץ לעזרה נפסל ביוצא (ראה זבחים עז א). וכן הקטורת (ראה ערכו) שיצאה חוץ לעזרה, נפסלת ביוצא (ראה ראב"ד ריש תמיד).

• כלי שרת שיצאו חוץ לבית המקדש, אינם נפסלים בכך (ראה מנחות ט א; מיוחס לרשב"א מנחות נ ב). ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנפסלים (ראה ריטב"א סוכה מט ב, וראה דבר אברהם ח"ג סי' א אות לו).

המחיצות

שלושה מקומות הם שיציאת קדשים משם פוסלתם משום יוצא: חומת העזרה (ראה ערכו) לקדשי קדשים; חומת ירושלים (ראה ערכו) לבשר קדשים קלים; מקום החבורה לבשר הפסח בזמן אכילתו (ראה להלן).

חומת העזרה

בשר קדשי קדשים שנפסל ביציאה, הוא כשיצא חוץ לחומת העזרה (ראה זבחים כה ב, ושם כו א; רש"י פסחים לד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו), שחומת העזרה היא מחיצת קדשי קדשים (רש"י פסחים שם), וכן שירי מנחות (ראה ערכו. ראה שבועות טו א, ורש"י ד"ה במנחה), ושתי-הלחם (ראה ערכו), ולחם-הפנים (ראה ערכו. ראה שבת צא ב), ואפילו יצאו לחֵיל (ראה ערכו), או לעזרת-נשים (ראה ערכו. רש"י קדושין נב ב ד"ה וכי), אבל העזרה כולה כשרה לאכילת קדשי קדשים (זבחים נו א, ורש"י ד"ה ואוכלין. וראה ערך קדשי קדשים). וכן דם הקדשים, אף של קדשים קלים, וכן אימורים, אף של קדשים קלים, נפסלים ביציאה חוץ לעזרה (ראה זבחים כו א, ושם פד א; ראה רמב"ם פסולי המוקדשין ג ז).

אף שערי העזרה נתקדשו בקדושת העזרה, מלבד שער ניקנור שלא נתקדש (ראה פסחים פה ב, וראה רש"י זבחים לב ב ד"ה אידי, וראה ערך עזרה), לפיכך עובי השערים דינו כפנים העזרה (ראה פסחים שם), ומן האגף ולחוץ - היינו ממקום שהדלת נוקשת שם כשסוגרה (רש"י שם) - כלחוץ (פסחים שם), ושער ניקנור שלא נתקדש בקדושת עזרה, קודש שיצא לחללו הרי הוא כמי שיצא חוץ לעזרה.

גגין-ועליות (ראה ערכו) של הלשכות שבעזרה, שאין אוכלים שם קדשי קדשים (ראה ערך גגין ועליות: בעזרה), קדשי קדשים שיצאו לשם נפסלים ביוצא (ראה ראב"ד תחילת תמיד).

חומת ירושלים

בשר קדשים קלים נפסל ביציאה חוץ לחומת ירושלים (ראה משנה פסחים מט א, ורש"י ד"ה שיש; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו), וכן לחמי-תודה (ראה ערכו) נפסלים ביציאה חוץ לחומת ירושלים (שבועות טו א).

שערי ירושלים לא נתקדשו (ראה ערך ירושלים), לפיכך עובי השערים דינו כחוץ לירושלים (ראה משנה פסחים פה ב ורש"י). אבל החלונות שבחומת ירושלים, ועובי ראש החומה - כלפנים (שם ורש"י; ראה רמב"ם מעשה הקרבנות י ה).

בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה, לפני זריקת הדם, נחלקו בו אמוראים (זבחים פט ב), והלכה שאינו נפסל ביוצא (רמב"ם פסולי המוקדשין א טו).

חטאות-הפנימיות שהן טעונות שריפה בבית-הדשן (ראה ערכים: בית הדשן; חטאות הפנימיות; פרים ושעירים הנשרפים), הדבר ספק אם בשרן נפסל ביציאה חוץ לעזרה, ונפסלו מספק, ויישרפו בעזרה (זבחים קד ב ורש"י; רמב"ם פסולי המוקדשין יט ג, ומעשה הקרבנות ז ג).

כשחרב בית המקדש, לסוברים שקדושת הבית בטלה (ראה ערך בית המקדש), כל הקדשים שהיו אז - בין בעזרה ובין בירושלים - נפסלו ביוצא, שלא נתקדשה ירושלים אלא בשביל הבית, וכיון שחרב הבית בטלה קדושתה (ראה תוספות זבחים ס ב).

קרבן פסח

קרבן-פסח (ראה ערכו), קודם זמן אכילתו - ביום ארבעה עשר בניסן - הרי הוא כשאר קדשים קלים, ואם יצא מירושלים נפסל וישרף מיד (ראה רמב"ם קרבן פסח ד ג), ובליל חמישה עשר, בזמן אכילתו, אם יצא בשר הקרבן חוץ לחבורתו, נאסר באכילה (פסחים פה א; רמב"ם שם ד ב), כיון שאין הפסח נאכל אלא במקום חבורתו (ראה שמות יב מו. וראה ערך אכילת פסחים). ויש מן הראשונים שסוברים בדעת תנאים שחולקים, וסוברים שהפסח, אף בזמן אכילתו, אינו נאסר ביציאה חוץ למקום אכילתו, ומותר להחזירו ולאכלו שם (רש"י פסחים צה א ד"ה לא תוציא).

הבית שהפסח נאכל בו, כתבו ראשונים שמן האגף ולפנים - כלפנים, מן האגף ולחוץ, והאגף עצמו, שהוא עובי הפתח - כלחוץ, והחלונות ועובי הכתלים - כלפנים (ראה רמב"ם קרבן פסח ט א, ב). הגגים והעליות, כתבו ראשונים שאינם בכלל הבית (רמב"ם שם, וראה ערך גגין ועליות).

במשכן ובבמה

במה (ראה ערכו) - קטנה (ראה רש"י זבחים קכ א ד"ה מה) - אין נוהג בה פסול יוצא (ראה זבחים פד ב, ושם קכ א), שהרי כשרה היא להקריב בה קרבנות בלא מחיצות (ראה ערך במה. רש"י שם).

בבמה גדולה (ראה ערך במה) היוצא פסול (ראה רש"י זבחים קכ א ד"ה מה, וקרן אורה סוף זבחים ד"ה מה, בדעתו), ומכל מקום כיון שלא היתה חומה סביב לבמה גדולה, וקדשים קלים היו נאכלים בכל ערי ישראל (ראה זבחים קיב ב), אין בשר קדשים קלים נפסל ביוצא (תוספות יום טוב מנחות ג ג ).

במשכן (ראה ערכו), שקדשי קדשים היו נאכלים לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים היו נאכלים בכל מחנה ישראל (ראה זבחים קטז ב, ושם קיב ב, וראה ערך משכן. וראה רמב"ן דברים יב ח), קדשי קדשים נפסלים משום יוצא (ראה מנחות צה א; ראה רש"י מנחות כה א ד"ה מכללו), אם יצאו חוץ לקלעים (ראה פסחים לד ב), וכן קדשים קלים שיצאו חוץ למחנה ישראל נפסלים בכך (ראה זבחים קטז ב).

היציאה

כשם שקודש שיצא לחוץ נפסל ביוצא, כך אף קודש שמתחילה היה חוץ למחיצתו, הרי זה פסול משום יוצא (ראה רש"י זבחים כ ב ד"ה הא; ראה תוספות סוכה נ א ד"ה ואי). ויש סוברים בדעת ראשונים שכל זמן שלא נכנס לתוך מחיצתו אינו נפסל ביוצא (ראה מהרש"א מכות יח א בתוספות שם ד"ה איסורא; מקדש דוד קדשים כג ד), ולפיכך, לדעתם, אימורי קדשים קלים שהיו חוץ לעזרה בשעת זריקת הדם אינם נפסלים, ואם חזרו מקטירים אותם (רמב"ם פסולי המוקדשין א לג. להבנת מקדש דוד שם, ולקוטי הלכות זבחים צ א).

יצא מקצת מאבר הזבח חוץ למחיצתו, אין נפסל אלא אותו החלק שיצא, אבל החלק שנשאר בפנים כשר (ראה משנה ורמב"ם דלהלן), וכל הבשר שבפנים יאכל, וכל שבחוץ ישרף (רמב"ם קרבן פסח ט ב), וכן שנינו לענין קרבן פסח, באבר שיצא מקצתו, שחותך את הבשר, במקום המבדיל בין היוצא לבין הנשאר בפנים (משנה פסחים פה ב; רמב"ם שם).

זריקת הדם על היוצא

בשר ואימורים שיצאו לפני זריקת הדם, רבי אליעזר סובר שאין הזריקה (ראה ערכו) מועילה ליוצא (רב פפא זבחים צ א; רש"י מעילה ו ב, בביאור משנה דלהלן. וראה להלן). חזרו אימורי קדשים קלים לפנים לפני זריקה, והיו בפנים בשעת זריקה, אמר רב פפא שמודה רבי אליעזר שהזריקה מועילה להם (זבחים שם); ורבי עקיבא חולק וסובר שזריקה מועילה ליוצא (רב פפא זבחים צ א; רבי יוחנן מעילה ו ב). הלכה כרבי עקיבא (רמב"ם פסולי המוקדשין א ג, ומעילה ב א, ושם ג ט).

בדעת רבי עקיבא, אמר רבי יוחנן שאין הזריקה מועילה אלא כשלא יצא אלא מקצת מן הבשר, אבל אם יצא כולו אין הזריקה מועילה לו (מעילה ו ב ורש"י). וכן הלכה (רמב"ם מעילה ג א לגירסת אור שמח שם וחזון איש מנחות לב ס"ק לט).

בשר שיצא כולו חוץ למחיצתו קודם זריקה, אף על פי שלדעת רבי יהושע, וכן הלכה, לא יזרוק את הדם, מודה הוא שאם עבר וזרק שהורצה (פסחים לד ב; רמב"ם פסולי המוקדשין א לא).

אף לדעת רבי עקיבא שהזריקה מועילה ליוצא לענין מעילה ופיגול ונותר וטמא, לענין אכילה אין הזריקה מועילה לו (מעילה ח א), שאסור הוא באכילה משום יוצא (רש"י שם).

בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה לפני זריקה, שלהלכה אינו נפסל משום יוצא (ראה לעיל המחיצות: חומת ירושלים), נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאפילו אם בשעת זריקה עדיין היה הבשר בחוץ, נאכל הוא (ראב"ד בהשגות פסולי המוקדשין א לב); ויש סוברים שאם בשעת זריקה היה בחוץ, אין הזריקה מועילה לו לאכלו (ראה ר"י קורקוס שם, וראה כסף משנה פסולי המוקדשין שם).

יצא הדם, אף על פי שחזר לפנים וזרקו, לא עשה ולא כלום (מעילה ז א).

דבר שאינו מגוף הזבח עצמו, כגון שתי-הלחם (ראה ערכו), נחלקו אמוראים אם מועילה להם הזריקה כשיצאו לחוץ (מנחות מז א). הלכה שזריקה מועילה להם (רמב"ם פסולי המוקדשין יז יט).

הערות שוליים