|
בין האולם ולמזבח הגדרה[1] - חלק העזרה בבית המקדש, בין האולם (ראה ערכו) ובין מזבח-החיצון (ראה ערכו) מידתו וחלקיוהמידהבבית שני מידת המקום שבין האולם ולמזבח ממזרח למערב היה עשרים ושתים אמה (מידות ג ו; רמב"ם בית הבחירה ה יב)[2]. בבית ראשון היה המזבח קצר בארבע אמות למערב (יחזקאל ח טז; יואל ב יז) מזה שבבית שני (ראה מידות ג א: כשעלו בני הגולה כו'. וראה ערך מזבח החיצון)[3], ואז היה המרחק בין האולם ולמזבח עשרים ושש אמה (וראה ס' עזרת כהנים מידות ה א). המעלותשתים עשרה מעלות היו בין האולם ולמזבח, שעולים בהן לאולם, רום כל מעלה חצי אמה, ומשך רוחב המעלה אמה (מידות ג ו לגירסתנו); ויש סוברים חצי אמה (רמב"ם בית הבחירה ו ד)[4]. נחלקו אחרונים ברוחב המעלות:
על מעלות האולם עמדו הכהנים בכל יום לברך את העם (תמיד ז ב. וראה ערך נשיאת כפים). מקום המזבח והכיורבין פתח האולם ולמזבח אסור שיפסיק שום דבר, אם האולם וההיכל קדושה אחת להם (ראה ערך אולם). ואם אין קדושת האולם כקדושת ההיכל (ראה ערך הנ"ל) - אסור להפסיק בין פתח ההיכל ולמזבח, שנאמר: וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ כט. וראה שם ו) - מזבח בפתח אהל מועד, ולא כיור בפתח אהל מועד, ואותה שנאמר: וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ (שם ז), לא שהיה ביניהם ממש, אלא היה משוך קצת מזוית המזבח ולדרום, אבל צריך לקרבו כל מה שאפשר לאויר שבין האולם ולמזבח, ובלבד שלא יהא מפסיק בין מזבח ולפתח (זבחים נט א ורש"י, וכמשנה מידות ג ו). לדעת הסוברים שהמזבח לא היה מסתיים כנגד פתח האולם, אלא היה משוך הלאה כלפי דרום (ראה ערך מזבח על הדעות השונות ביחס למקומו בעזרה), היה הכיור עומד בין האולם ולמזבח ממש, באותו שטח שמדרום לפתח האולם, אם קדושת האולם כקדושת ההיכל, או מדרום לפתח ההיכל, אם קדושת האולם אינה כהיכל (זבחים שם). קדושתוביחס לשאר העזרההמקום שבין האולם ולמזבח יש לו מעלת קדושה יתרה לגבי שאר העזרה, שיש שמותרים להיכנס לעזרת כהנים, ואסורים להיכנס בין האולם ולמזבח (כלים א ט. וראה להלן). ונחלקו אמוראים אם מעלה יתרה זו שיש לבין האולם ולמזבח היא מן התורה - הלכה למשה מסיני (רש"י יומא מד ב ד"ה מעלות) - או אינה אלא מדרבנן (יומא מד ב, וראה שם בתוספות ישנים ד"ה ש"מ). אף להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שמעלתה מן התורה (רמב"ם ביאת מקדש א טו, ו א, וראה בית הבחירה ז כ); ויש סוברים שאינה אלא מדרבנן (תוספות סוכה מד א ד"ה אמר; ר"ש כלים א ט; ראב"ד בהשגות ביאת מקדש א טו), לפי שאין דבר מפסיק בין מקום זה לאולם, שלא כשאר העזרה שמזבח החיצון מפסיק ביניהם (יומא שם לענין הרחקה בשעת הקטרה; רמב"ן בהשגות לספר המצוות לא תעשה סט לענין איסור כניסה). ביחס לקדושת האולםאם קדושת האולם היא כקדושת ההיכל (ראה ערך אולם) - אין קדושת בין האולם ולמזבח שוה לקדושת האולם, ואם קדושת האולם אינה כקדושת ההיכל (ראה ערך הנ"ל) - קדושת בין האולם ולמזבח חשובה כקדושה אחת עם קדושת האולם, וכשגזרו חכמים איזו גזרה באולם משום קדושת ההיכל הסמוך לו, נמשך המקום שבין האולם ולמזבח בכלל אותה גזירה (יומא מד ב, ורש"י ד"ה אולם). בין האולם לכבשבין האולם ולכבש המזבח קדושתו כבין האולם ולמזבח, שהכבש כמזבח לכל דבר (המפרש לתמיד כח א, ותוספות יום טוב שם. וראה ערך מזבח). הלכותיוכניסת בעל מום ופרוע ראשבעלי מומים ופרועי-ראש (ראה ערכו) אין נכנסים בין האולם ולמזבח (כלים א ט. וראה ערך ביאת מקדש: ביאת שאינם ראויים לעבודה).
ושני טעמים נאמרו בדעתו של ריש לקיש: אם מפני שאפילו לדעת הסוברים שכניסת בעל מום אסורה מן התורה (ראה לעיל דעת הרמב"ם, וראה ערך הנ"ל), גם מצות ערבה היא מן התורה, ודוחה איסור הכניסה (מגילת אסתר ולב שמח לספר המצות לא תעשה סט); או שקדושת בין האולם ולמזבח מדרבנן (ראה לעיל דעת הראשונים הסוברים כן), ובמקום מצוה לא גזרו (תוספות סוכה שם ד"ה א"ל; רמב"ן בהשגות לספר המצות שם). יש מהראשונים שכתב שאיסור כניסת בעלי מומים בין האולם ולמזבח אינו אלא בשעת עבודה, אבל שלא בשעת עבודה מותרים (פירוש ספר יצירה לר"י הברצלוני עמ' 51, הובא בתוספת ראשונים בתוספתא סוטה שם). לא רחוץ ידים ורגליםבלא רחוץ ידים ורגלים נחלקו תנאים וכן ראשונים (ראה ערך הנ"ל), ואפילו האוסרים לשאינו רחוץ להיכנס בין האולם ולמזבח, מותר לילך לשם כדי לקדש ידים ורגלים מתוך הכיור העומד שם, לפי שכניסה זו היא לצורך עבודה (המפרש תמיד כח ב ריש ב). וטעם הדבר:
ויש אומרים שאם הטיל מים וצריך קידוש ידים ורגלים - אסור באמת להיכנס בין האולם ולמזבח לקדש ידים ורגלים עד שיטבול קודם, אבל כשטבל אינו בכלל איסור שאינו רחוץ לענין כניסה, כי הקידוש הוא לעבודה ולא לטהרה (ראב"ד שם. וראה ערך הנ"ל). כניסת זרזר אסור להיכנס בין האולם ולמזבח, מכל שכן מבעל מום, ולדעת הסוברים שאיסור כניסת בעל מום היא מן התורה - אף הזר איסורו מן התורה, ולדעת הסוברים שאיסורו מדרבנן - אף הזר כן (משנה למלך ביאת מקדש ט טו). בהקפת המזבח בחג בערבה, נחלקו ראשונים:
פרישת הקהל בשעת עבודות פנימיותבעת שמקטירים הקטורת (ראה ערכו) בהיכל בכל יום, וכן בשעת הזאה (ראה ערכו) בהיכל של הדמים של פרים ושעירים הנשרפים, ושל פר ושעיר ביום הכפורים (ראה ערך פרים הנשרפים, ערך שעירים הנשרפים, וערך עבודת יום הכפורים), שכל העם פורשים מן ההיכל, שנאמר: וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ (ויקרא טז יז. וראה ערך היכל), הרי הם פורשים אף מבין האולם ולמזבח (ר' יוסי בכלים א ט; יומא מד א; רמב"ם תמידין ומוספין ג ג)[5]. בשעת הקטרת הקטורת והזאת הדם ביום הכפורים לפני ולפנים (ראה ערך עבודת יום הכפורים) אין פורשים מבין האולם ולמזבח (יומא שם). ואף על פי שמההיכל חייבים לפרוש (ראה ערך היכל), לא גזרו חכמים מבין האולם ולמזבח. וטעם הדבר:
הוצאת שרץ בשבתאפילו מי שסובר שאין מוציאים בשבת שרץ מת שנמצא בעזרה, משום איסור שבות (ראה ערכו), מבין האולם ולמזבח מוציאים (משנה עירובין קד ב). הטעם: אם מפני שמשום כבוד שכינה לא גזרו שם על שבות (ראה רש"י שם ד"ה קסבר המכניס); או שטומאת בין האולם ולמזבח יותר חמורה מטומאת שאר העזרה (ראה שם קה א, ורש"י ד"ה טומאה. וראה ערך טומאת מקדש וקדשיו, וע' שלוח מחנות). לענין שחיטת קדשי קדשים בחלק צפוני של בין האולם למזבח - ראה ערך שחיטה. נתיצת אבןבנותץ אבן מבין האולם ולמזבח יש שמחלק בין מקום זה לשאר העזרה בנוגע לאבן תלושה, שבשאר העזרה אינו עובר, ובין האולם ולמזבח עובר, שהאבן עצמה כאן היא חלק מהמקדש (ראה ערך אבני היכל ועזרות: נתיצתן). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
