|
כנף [שאהם. ליפפע. פליגעל זייטע]. (יבמות ד) כנף שראה אביו לא יגלה פי' אביו שאנס אשה וראה כנפיה לא יגלה אותה בנו. (פסחים קיג) מאה קרי בזוזא תותי כנפיך פי' ק' קרי בזוזא במתא ונזדמן לך קרא בשדה הביאהו בידך. פירוש אחר כשנותנין הוצאה מיד קח אותה. פי' אחר כשנזדמן לך הוצאה בזול ותקנה אותה שים אותה תחת כנפיך שלא יראה אותה אחר ויהיה לך עין רעה (חולין מה) כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנף הריאה התחתונה פי' קצה הריאה כדכתיב מכנף הארץ. (פרה פי"ב) היה טהור אוחז בקרדום טמא בכנפו פי' כדכתיב בכנף בגדו הטהור אוחז הוא בקרדום הטמא במקצתו ומזה עליו (כלים פי"א) סומפינא אם יש בה בית קיבול כנפיים בין כך ובין כך טמאה (שם פ' י"ד) העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות פי' ראשי העול יש בהם שני חורין ובשני הנקבים שני עצים ובראש כל נקב עץ מכניסין לשם הרצועות שמושכין הבקר (בכורות ל) ואח"כ מקבלין לטהרות ובתוספות דמאי (בפרק האורז) פי' לנטילת ידים אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך נטילת ידים אח"כ מקבלין אותו לטהרות לאכול חולין בטהרה יונה כנפיה מגינות עליה כבר פי' בערך יון: ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|