[צונאהמען] (תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (ב"מ נח) ג' יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה (מגלה כה) המכנה בעריות משתקין אותו פי' הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א"ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד' אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו' פי' חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג' אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד' אותיות לאפוקי בן ב' אותיות כגון יה. פ"א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ"ו וכן השם: