[ווארם מאכען]. (פ"ד דמעשרות) הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמיר באדמה פטור (ב"מ פט) תא שמע לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמר באדמה ויאכל פירוש טומן הזתים באדמה כדי שיתחממו ויתבשלו (א"ב אולי מלה זו נגזרת מלשון מקרא כי נכמרו רחמיו אל אחיו) (פסחים נח) במאי קא מיפלגי במכמר בשרא פירוש כעין כימוס כמו מכמר. (ב"מ עד) על המעטן של זתים (גמרא) והוא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפא כענבים מכמר ועיולי לבי מעצרתא כגון כמישא וריכוך שהוא נח לדרוך כיוצא בו בושלי כומרא (ברכות מב) ועל הנובלות שהן תמרין פגין שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותו בעפר להתבשל ועיקרו מלשון מכמור' ועוד בלשון ישמעאל אלכמאר: