[פוס אייזען קעטטע] (שבת נב) והרחלות יוצאות שחוזות כבולות פי' בגמ' מאי כבולות שכובלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן זכרים. ויקרא להן ארץ כבול ארץ שאינו עושה פירות. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה אמאי קרי לה כבול דמשתקעא כרעא בגווה כי כבלא פי' שרגליו של אדם משתקעות בה מחמת החול כאילו הן כובלין לכך אינה עושה פירות. ספר אחר עד כבלא בלע"ז גבול"א. פ"א משתקעות רגליו של אדם מחמת תיחוח עד מקום שמשימין הכבלים. (שבת נז) ולא בכבול לרשות הרבים (גמ') א"ר ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן והוא חותם שבצוארו כדאמר שמואל ופי' טבעת שתולין בצואר העבד שרגיל בקוטלאות כנשים פי' אחר חותם שעושין על צווארי העבדים של מיני מתכות. כבלים טמאין כבר פירשנו בערך ברית: