[טרעפען. שוועל] (יומא כב) רצין ועולין בכבש (שבת קכב) עשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו הזקנים (זבין פ"ג) על הכבש ועל הקורה פי' כמין עץ גדול יש לבעלי הספינות כשבאין לירד באותו עץ יורדין מן הספינה לארץ כדי שלא יטבלו כפות רגליהן במים ושם אותו עץ כבש (זבחים סג) א"ר יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן הולכין ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא שנא' סביב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלשה אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזוטרתי. (ירושלמי בערובין בפ' חלון) שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש. (בסיפרא על ירך המזבח צפונה לפני ה') שהירך בצפון וכו' עד הא למדנו שהכבש בדרום אילו הן ג' כבשין קרובי ענין הן: