[אבזענגען] (שם כא) לא צריכא שחרכו קודם זמנו (ובסוף הפרק' לא נחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי (יומא סח) אמר רבא דשויוה חרוכא איכא בינייהו. (ב"מ פד) יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו חרכו שקיה קרו ליה רבנן קטינא חריך שקיה (ע"ז לח) האי גוי דחריך רישא (א"ב לשון מקרא הוא לא יחרך רמיה צידו):