[פליגעל שנאבעל] (פ' ד' בתמיד) הראש בימינו וחרטומו כלפי זרועו. (חולין קכא) תנן התם (בריש טהרות) החרטום והצפרנים וכו'. (ובמגילת איכה) חרטומא דסנדלא פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום בל' ישמעאל כרטום: