[גצעלט] (בחגיגה כה) ובסוף פרק כהן גדול ונזיר אהל זרוק הוי אהל פירוש הוא שידה תיבה ומגדל שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן ר' מטמא סבר שמיה אהל וכמו שהאהיל עליו ועל הקבר דמי ורבי יוסי מטהר סבר לא שמיה אהל ולא האהיל על הקבר ואית' בפרק (בכל מערבין לח) אמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קא אתו. (בסוף לא יחפור כז) תנא מפני אהל טומאה פי' שלא יבא עוף ובפיו כזית בשר מת וישב על אותו ענף שנוטה לרשות הרבים ויבא אדם תחתיו ויאהיל עליו. ויתגל בתוך אהלו אהלה כתיב כשיצא נח מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה. (בבראשית רבה פרשה לו) בסוף פרשת ויט אהלו אמר רבי חוניא אהלה כתיב שנטה אהל שרה ואחר כך נטה אהלו: